ענת היקרה ,
עכשו , כשהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה יש לי קצת פנאי בשביל לכתוב לך כמה שורות ולהודות לך על הטיפול המסור והאוהב שהענקת לי במשך כל השנים.
לפי המניין שלכם, בני האדם, אני זכיתי להגיע לגבורות ואפילו קצת מעבר לזה. היו אלה שנים מאושרות שבהן עשיתי חיים משוגעים. אני ממש לא מבינה למה אתם מייחסים למי מכם שהוא סובל שהוא חי "חיי כלב". אצלי זה היה יוצא מן הכלל טוב.
עוד דבר שלא ברור לי הוא למה כשמישהו מכם מתנהג לא יפה אומרים עליו שהוא מתנהג "כמו חיה". בשמי ובשם עמיתי אני ממש מוחה על כך וממליצה לכם שתמצאו השוואה הרבה יותר טובה.
כשהגעתי לכאן פגשתי את וויסקי וברנדי, חברים ותיקים מהרחוב, שהגיעו לכאן לפני וממש היה מרגש.
כמו בזמנים ההם, יצאנו לסיבוב בשכונה והפעם לבד ובלי רצועות. אני יכולה להגיד לך שמהמקום ממש גן עדן, מעניין כמה מסים משלמים פה. שם למטה התרגלתי לחיות בתנאים של "הכל כלול".
חסרים לי קצת החבר'ה שהיו איתי בגינה: החתולים של השכנים, הציפורים, היונים ואחרים שנהגו ל"סחוב" לי את האוכל מהצלחת ולשתות מהמים הצוננים.
ועוד דבר שחסר הם הנשנושים שאיתם נהגתם לפנק אותי כל פעם שהביאו אותי ל"טיפת חלב" לבדיקות התקופתיות ויתר טיפולי תחזוקה.
ולבסוף אני רוצה להגיד לך שהטיפול האחרון היה ללא כאב וסבל והרגשתי שזכיתי להפרד מן העולם בכבוד, תוך כדי שנתתם לי המון אהבה עד הרגע האחרון.
היות שלא הספקתי להפרד מכולם תמסרי ד"ש ותודות לכל הבנות במרפאה.
בתודה ואהבה,
COW מזור.
-
תודה רבה לצבי מזור על המכתב היפה והנוגע ללב, על ההומור העדין והקולע ועל התמונה המקסימה שתלויה כאן במרפאה ומחממת את ליבנו.