זקנה היא לא מחלה בזכות רפואה מונעת טובה (חיסונים, הדברת פרעושים וקרציות, בדיקות שגרתיות) ותזונה נכונה, החתולים והכלבים שלנו מגיעים היום לתוחלת חיים ארוכה שבעבר נחשבה לדמיונית. אבל עם הגיל מזדקנים גם איברי הגוף, ועולה הסבירות להתפתחות של מחלות.

זקנה היא לא מחלה

בזכות רפואה מונעת טובה (חיסונים, הדברת פרעושים וקרציות, בדיקות שגרתיות) ותזונה נכונה, החתולים והכלבים שלנו מגיעים היום לתוחלת חיים ארוכה שבעבר נחשבה לדמיונית. אבל עם הגיל מזדקנים גם איברי הגוף, ועולה הסבירות להתפתחות של מחלות.
לדוגמא, הזדקנות מערכת השריר-שלד יכולה להתבטא בנזק למפרקים. מפרק בריא מאפשר תנועה חלקה בין עצמות, וכשהמפרק ניזוק נגרם כאב בזמן תנועה. דלקת פרקים ניוונית (Degenerative joint disease) שבה מתרחשים שינויים כאלה, יכולה להתחיל בגילאי הביניים בתור הליכה איטית, מראה של "צניחת אגן" או צליעה קלה. בגיל מתקדם היא עשויה לגרום לכאבים קשים המונעים מבעל החיים להתרומם מרביצה או לשכב, לאכול ואף לתת את צרכיו מבלי להתלכלך בהם.
מחלה באחת או יותר ממערכות הגוף בבעל חיים גריאטרי לא שוללת את האפשרות לטפל בו רק משום גילו, גם כשנדרשת לשם הטיפול הרדמה כללית. למרות שקיימים סיכונים מובנים בהרדמה כללית, בכל גיל, יש להעמיד אותם מול התרומה הצפויה לאיכות שנותיו האחרונות. תחום ההרדמה הכללית ברפואה וטרינרית התקדם בשנים האחרונות וכולל היום שימוש באמצעים מתקדמים כמו מכונת הרדמה בגז, תרופות בטוחות יותר ומכשירי ניטור שונים. בהתחשב בבעל החיים וסוג הפרוצדורה לעתים יומלץ לפני הפרוצדורה לערוך בדיקות מתקדמות (בדיקת דם, אקו-לב).

בסעיפים הבאים יובאו דוגמאות למחלות ומצבים נפוצים בכלבים וחתולים מבוגרים

בעיות ומחלות נפוצות בבעל החיים הגריאטרי

דלקות פרקים
כפי שתואר לעיל. התהליך כרוני ומתקדם עם הזמן, ולכן רואים את המופע הקשה בגיל מבוגר. בהתאם לבדיקה הכללית, חומרת הדלקת וכמה ואילו מפרקים חולים, ניתן לטפל בתרופות, ניתוח או שילוב של שניהם. לרוב יש לשלב בטיפול מנוחה – קיצור משך ומספר הטיולים היומי, סיוע במדרגות, הליכה עם רצועה בלבד (חשוב בכל גיל) והימנעות מפעילות מאומצת (משחקי כדור, ריצה). אם מדובר בחתול מומלץ להשאיר את כלי האוכל והמים על הרצפה ולהימנע ממשחקי לייזר וצעצועים אחרים.

בכלב המזדקן צפויה ירידה טבעית בקצב החיים. טיולים איטיים יותר, קצרים יותר וכאלה שנעשים על משטחים רכים כמו דשא או אדמה מביאים לשחיקה פחות טובה של הציפורניים. ציפורניים ארוכות מקשות על דריכה תקינה על כף הרגל ומעוותות את מנח האצבעות, מה שגורם כאבי פרקים וצליעות. בנוסף, הן יכולות להיתפס בשטיחים, בחרכים של דקים ובין סלעים ולהיתלש. החתול המבוגר שוחק פחות את ציפורניו על משטח הגירוד (ו/או הספה) ובגלל שהן מתארכות הוא יכול לסבול מציפורניים חודרניות לכריות כפות רגליו.
בכל ביקור לחיסון או טיפול שגרתי נבדקות הציפורניים ונגזרות במידת הצורך. מומלץ לעקוב בבית, ואם הן ארוכות מדי לתאם הגעה לגזירת ציפורניים עוד קודם.

גידולים
כל גוש חדש בבעל החיים, בין אם נראה לעין ובין אם נמצא בחלל הבטן וניתן למישוש בלבד, דורש התייחסות וטרינר. בשפה הרפואית גוש נקרא "מסה" והמסה עשויה להיות זיהום, שטף דם, גוף זר (למשל קוץ), גרנולומה (הדרך של הגוף לבודד גוף זר) או גידול. גידול יכול להיות ממאיר או שפיר, ובבעלי חיים מבוגרים סיכוי גבוה יותר להתפתחות גידולים. ברוב המקרים מומלץ למדוד את המסה ולדגום אותה לצורך בדיקה מיקרוסקופית.
דגימת המסה במרפאה פשוטה ומהירה, דורשת מזרק ומחט, לא מחייבת טשטוש או הרדמה ויכולה לתת עליה מידע חשוב כדי להתאים את הטיפול הנכון. אם קיים ספק לגבי התוצאות יומלץ על משלוח המשטח להערכת פתולוג מומחה או הסרת המסה ושליחתה לבדיקה היסטופתולוגית (ביופסיה).
במידה ואובחן גידול ממאיר, ובניגוד לתפיסה הישנה, לפעמים קיים טיפול. הטיפול עשוי להאריך את משך החיים עם מתן איכות חיים טובה. בזכות התפתחות תחומי הכירורגיה, ההדמיה והאונקולוגיה הוטרינרית ניתן לטפל כיום בחלק ממקרי הסרטן בניתוח ו/או כימותרפיה.

מחלות פה ולסת
מחלה פריאודונטלית ("סביב השן") היא שם כולל לדלקת בחניכיים, סביב השן ובחיבור השן ללסת. הדלקת נובעת מזיהום בחיידקים הנמצאים באופן טבעי בחלל הפה, ואינה מדבקת בין בעלי חיים או לבני אדם.
בשלבים המוקדמים של המחלה מופיע ריח רע מהפה, אבן שן (שינוי בצבע ותוספת של אבן על מבנה השן הנורמלי) ואדמומיות ונסיגת החניכיים. בשלבים מתקדמים נוספת גם דלקת בעצם הלסת, נשירת שיניים מה שמוביל לקשיי אכילה וירידה במשקל. מחלה פריאודונטלית מתקדמת עלולה לגרום למחלות גם באיברים אחרים בגוף – נדידת חיידקים והרעלנים שלהם מחלל הפה דרך מחזור הדם עשויה לפגוע בלב ובכליות.
הדרך למנוע את המחלה היא באמצעות צחצוח שיניים פעם ביום/יומיים, ומתחילה כבר בגיל גורות. הצחצוח מסיר את שכבת הרובד החיידקי (תערובת של חיידקים והריר הדביק שהם מייצרים) מהשן, מה שמונע את התפשטות הזיהום בפה ויצירת אבן השן. אם רוצים להשתמש במשחה, מותר להשתמש רק במשחת שיניים לכלבים/חתולים המכילה חומרים מחטאים ובעלת טעם בשרי בדרך כלל העוזר לשיתוף פעולה עם בעל החיים. ניתן לבקש בזמן הביקור במרפאה הדגמה של צחצוח נכון.
במידה והומלץ על טיפול בחלל הפה, יש לזכור שהפרוצדורה נעשית תחת הרדמה כללית ולכן חשובה בדיקת דם לפני כן. במהלך הטיפול תתבצע בדיקה מלאה של חלל הפה, הסרת אבן שן ובמידת הצורך עקירות שיניים. לאחר הטיפול, ולפעמים גם לפניו, יינתן גם טיפול באנטיביוטיקה ושיכוך כאבים.
מלבד מחלה פריאודונטלית, בגיל מבוגר יתכנו גם גידולים בחלל הפה. לצערנו, גידולים אלה הם לרוב ממאירים, ובמידה וזוהה גידול מומלץ להסירו ולשלוח לבדיקה היסטופתולוגית (ביופסיה) לצורך אבחון והמשך טיפול.

שינויי התנהגות בכלב המבוגר
בגיל מבוגר יתכנו תופעות התנהגותיות שליליות כגון מתן צרכים בבית, אובדן זיכרון, חוסר התמצאות במרחב, בלבול, בהייה באוויר, הליכה חסרת מטרה, היתקעות בפינות בבית, הפרעות שינה (הליכה בלילה, שינה עמוקה מהרגיל, התעוררות בשעות לא אופייניות), חוסר מנוחה, נטייה מוגברת לנבוח, חרדת נטישה, ליקוק אובססיבי של העור/פרווה שאינו על רקע גרד ועוד. השם שניתן לתסמונת הזו הוא Caning cognitive dysfunction syndrome (חוסר תפקוד קוגניטיבי בכלבים) ועל פי אחד המחקרים משפיעה על 100% מהכלבים מעל גיל 16 ו32% מהכלבים מעל גיל 11.
הגורם לתסמונת הם שינויים במבנה המוח: ירידה בנפח המוח ובכמות תאי העצב, הצטברות חלבון הנקרא בטא-עמילואיד, מיקרו-דימומים, חסימות של כלי דם זעירים וירידה ברמות המוליך העצבי דופאמין.
מומלץ לנסות העשרה סביבתית (סירוק, צעצועים, אימוץ כלב נוסף) ובמידה ואין שיפור, להתייעץ עם הווטרינר לגבי מזון רפואי מתאים או תרופות.

איוושה
איוושה או "רשרוש" בלב היא צליל לב לא נורמלי הנשמע בהאזנה באמצעות סטטוסקופ. האיוושה היא סימן קליני בלבד ולא אבחון מחלה, ויכולה להופיע כממצא אקראי במהלך בדיקה שגרתית בחיסון וללא הפגנת שום סימני מחלה מצד בעל החיים.
הצליל המיוחד הזה נגרם מזרימה מערבולתית של דם בלב, להבדיל מזרימה חלקה ו"ישרה". הזרימה הלא תקינה הזו בדרך כלל נובעת מבעיה באחד המסתמים המהווים שערים בכניסה וביציאה מחללי הלב או מהצרות באחד מכלי הדם הגדולים המתחברים ללב.
האיוושה מדורגת לפי מאפיינים מסוימים ולפי עוצמתה.
כשמופיעה איוושה שלא נשמעה בעבר הווטרינר המטפל עשוי להמליץ על בדיקה של וטרינר מומחה לבעיות לב (קרדיולוג).

בריחת שתן
במידה ובעל החיים שלך החל לטפטף שתן בבית, הופיעו כתמי שתן על הפרווה, צבע השתן נראה חריג או נפח השתן נראה גדול מהרגיל, מומלץ להגיע לבדיקת וטרינר. לאחר בדיקה פיזיקלית, בדיקת שתן ובדיקת דם תקינות, האבחנה עשויה להיות בריחת שתן (urinary incontinence).
התופעה הזו מאפיינת בעיקר כלבות מעוקרות ומבוגרות מגזע בינוני ומעלה, ומחקרים מצאו קשר למועד ניתוח העיקור – ניתוח לפני ייחום ראשון מהווה גורם סיכון להתפתחות בריחת שתן בעתיד.
במהלך העיקור מוסר הרחם עם השחלות, שהן האיבר בגוף שמפריש את ההורמון אסטרדיול. אסטרדיול בין השאר תורם לחוזק המנגנון שאחראי על סגירת המעבר של שתן מהשלפוחית. הסרת השחלות מפחיתה את רמת האסטרדיול בגוף ולכן ההנחה היא שלעיקור מוקדם יש תרומה לבריחת שתן בעתיד..ובכל זאת אנו ממליצים לרב לעשות את ניתוח העיקור בגיל צעיר בשל היתרונות הגדולים האחרים שכרוכים בכך (מניעת גידולים בעטינים לדוגמא)
לאחר האבחון, הטיפול הוא תרופתי בסירופ או בכדורים בהתאם לשיקולי הווטרינר. במקרים נדירים קיים צורך בניתוח או פרוצדורה בציסטוסקופיה (החדרת סיב אופטי דרך פתח השופכה לצורך טיפול מקומי).

עכירות עדשה
גלגל העין הוא לבן בהיקפו (סקלרה) ושקוף במרכזו (קרנית). בעומק העין, מאחורי הקרנית, ניתן להבחין בטבעת שריר (קשתית) שמופיעה בשלל צבעים (חום, כחול, צהוב, ירוק…), והחור במרכזה נקרא אישון. עמוק יותר, מאחורי האישון והקשתית נמצאת העדשה. היא מבנה שקוף ובלתי ניתן להבחנה בעין בלתי מזוינת, המשמש למיקוד התמונה מהעולם החיצון.
בכלבים מבוגרים יתכן ואזור בעין שהיה בעבר שקוף יהפוך לעכור בגוון לבנבן/כחלחל. כשחל שינוי כזה, מומלץ שווטרינר יבדוק את העין.
במידה ואובחנה עכירות עדשה, הסיבה לכך יכולה להיות קטרקט או סקלרוזיס.
קטרקט הוא מצב שבה העדשה עכורה ולא ניתן לראות דרכה, והוא יכול להיות בדרגות חומרה (בשלות) שונות. הוא יכול לנבוע מנטייה גנטית, טראומה לעין (מכה חזקה), הרעלה, התחשמלות או סכרת בכלבים (גם סכרת מאוזנת!), ואף יכול להיות מולד. כשקטרקט מבשיל לדרגה מתקדמת ("בשל" או "סופר בשל") העדשה עלולה "לצנוח" בתוך גלגל העין ולגרום להתנפחות העין (גלאוקומה), או להתפרק ולגרום לדלקת חמורה (אובאיטיס).
סקלרוזיס הוא מצב שבה העדשה עכורה אך ניתן לראות דרכה, והוא תהליך נורמלי בכלבים מבוגרים. הוא נובע משינוי בסידור הסיבים המיקרוסקופים המרכיבים את העדשה, מה שתורם לאובדן השקיפות שלה.
הטיפול במקרה של עכירות עדשה יהיה לפי אבחון הגורם הראשוני שהביא לכך.

החתול המבוגר

מתי כדאי להגיע לבדיקה
חתולים, עוד יותר מכלבים, יודעים להחביא היטב סימני מחלה, גם מהבעלים שלהם. במקרים רבים מחלה בשלב מוקדם עשויה "להתפספס".
הסימנים שיש לשים לב אליהם בחתול המבוגר החולה הם: ירידה בטיפוח הפרווה, פרווה שמנונית או דלילה, ירידה או עליה בתיאבון או בצמא, ירידה במשקל (ועוד יותר מכך אם נלווית לעליה בתאבון), קשיים במתן צרכים, מתן צרכים מחוץ לארגז (בחתול שמורגל בארגז) וקשיי נשימה או שיעול.

ירידה בתפקוד החושים
עיוורון חלקי הוא מצב שחתולים רבים יכולים לפצות עליו, ובתנאי שאין ירידה בשמיעה. אם גם חוש השמיעה נפגע, יתכן שמדובר בשינוי של גיל מבוגר או בריבוי הפרשות בתעלות האוזניים בשל דלקת. ניתן להתגנב מאחורי החתול ולמחוא כף על מנת לברר אם אכן לא שומע. אם יש פגיעה בחוש הריח או הטעם היא תתבטא בירידה בתאבון. אפשר לברר זאת על ידי חימום קל של מזון חתולים משימורים ולראות אם גורם להגברת התיאבון.

שינויי התנהגות בחתול המבוגר
החתול יכול להראות "רגוע" יותר עם הזקנה – אם בעבר התרוצץ וקיפץ בבית או בגינה, הוא
יעדיף לרבוץ בשמש או בחיקך. שינויי התנהגות אחים (תוקפן שהפך ידידותי או להיפך) לרוב נובעים מבעיה רפואית.

מחלת כליות כרונית
כל כליה מורכבת ממיליוני תת יחידות הקרויות נפרונים. כל נפרון מהווה מסננת שמשאירה בגוף את החומרים הרצויים ומפרישה החוצה את הבלתי רצויים מומסים במים – וכך נוצר השתן. תפקידים חשובים נוספים של הכליה הם: שמירה על כמות מים אופטימלית בגוף, בקרה על לחץ הדם, בקרה על רמות אשלגן וזרחן בדם, חומציות הדם (רמת הpH) וגירוי מח העצם לייצר כדוריות דם אדומות חדשות.
כשל כליות מוגדר בפגיעה בתפקיד אחד או יותר מהתפקידים המוזכרים לעיל. הפגיעה יכולה להיות אקוטית (בטווח זמן קצר של ימים-שבועות) או כרונית-פרוגרסיבית (מתהווה לאורך חודשים-שנים). בהמשך המאמר יתואר כשל הכליות הכרוני בלבד.
ישנה רשימה ארוכה של גורמים אפשריים לכשל כליות כרוני – החל ממום מולד בכליה (כליה פוליציסטית), דרך זיהומים ואבנים בדרכי השתן, יתר פעילות בלוטת התריס, ירידה באספקת הדם לכליה, רעלים וגידולים (הנפוץ בהקשר הזה הוא לימפומה). במחקר שנערך מעל 10 שנים נמצא שכמעט שני שליש מהחתולים מעל גיל 10 סובלים מכשל כליות כרוני.
הסימן הראשון במחלת כליות כרונית הוא בדרך כלל עליה בכמות השתיה ונפח השתן, אבל קל לפספס זאת בחתולים שעושים את הצרכים מחוץ לבית. עם החמרת המחלה מתווספים ירידה במשקל ובתאבון, הקאות, ירידה בטיפוח העצמי, ריור והתייבשות.
במידה ואובחן כשל כליות, דרגת החומרה שלו מסווגת לפי רמת קראטינין בבדיקת דם. קראטינין בפני עצמו לא מזיק, אבל מהווה סמן להצטברות חומרים מזיקים אחר במחזור הדם, שהכליות אמורות לסנן דרך השתן.
לאחר שניתן אבחון על ידי וטרינר ובהתאם לחומרת המחלה יומלץ על הטיפול – תזונה, תרופות, מתן נוזלים באינפוזיה בבית או טיפול באשפוז.