כתבות

חזרה לרשימת הכתבות »

קדחת קרציות בכלב (CANINE MONOCYTIC EHRLICHIOSIS)

מאת: ד"ר מרב רדושיצקי וד"ר איתי יעקבי, 14 בפברואר 2017

המחלה נגרמת על ידי חיידק תוך תאי (ריקציה) הקרוי "ארליכיה קניס" (Ehrlichia canis).

החיידק מועבר על ידי קרצית הכלב החומה (Rhipicephalus sanguineus) בזמן הנשיכה של העור.
החיידק מצוי ברוק של הקרצית, וכאשר רוק נגוע בא במגע עם הדם של הכלב מתרחשת ההדבקה.
כאשר קרצית מוצצת דם של כלב נגוע היא נדבקת בטפיל ויכולה להעביר אותו הלאה, לכלב הבא, וכך מתרחשת ההעברה של קדחת הקרציות מכלב לכלב. ההעברה וההדבקה של המחלה מחייבת השתתפות של קרצית, כך שאם נמנע עלית קרציות על הכלב ונשיכתן אותו, נוכל לקטוע את מעגל ההדבקה.

הקרצית נושאת טפילי דם נוספים, אחד מהם הוא ה"בבזיה קניס" (Babesia canis). כאשר כלב ננשך על ידי קרצית הנגועה בשני חידקי הדם מתקבלת הדבקה משולבת, המתבטאת בקדחת קרציות חריפה יותר.
טפיל נוסף הוא החידק "ארליכיה פלאטיס" (Ehrlichia platis) הגורמת לסימני קדחת הבאים והולכים בגלים.

 

קרציה (זכר)

 

קרציה (נקבה)

 

קרצית זו נושאת גם את קדחת הקרצית של האדם. זהו חיידק אחר, הגורם למחלת "קדחת הבהרות" באדם ומכאן שהדברת קרציות חשובה גם בהקשר של בריאות הציבור.
חשוב להדגיש כי לא מדובר באותו החיידק בכלב ובאדם וכי ההדבקה מחייבת נשיכת קרצית, מה שמסוכן לאדם היא הקרצית עצמה ולא הכלב החולה.

 

כיצד גורם החיידק למחלה???החיידק נכנס לזרם הדם ומותקף על ידי מערכת החיסון של הכלב, תאי דם לבנים מסוג מונוציטים מצליחים "לבלוע" את החיידק אך לא לפרק אותו, והוא הופך להיות "חיידק תוך תאי" (ריקציה). יחד עם התאים הללו ובאמצעות מחזור הדם, מועבר החיידק לאברים פנימיים כמו קשרי הלימפה, הטחול והכבד. החיידק מתרבה בתוך תאי הדם האלו, יוצא מהם, ופוגע בתאים נוספים של מערכת החיסון. השלב הזה נמשך בין שבועיים לארבע שבועות ומכונה "השלב האקוטי", בו רואים הגדלה של האיברים הנגועים: קשרי הלימפה, הטחול והכבד, זהו השלב בו לכלב יש עליה בחום הגוף (=קדחת). תוך כדי השלב האקוטי נצמדים התאים הנגועים לדפנות כלי הדם, וגורמים בהם לתהליך דלקתי. כלי דם דלקתיים נוטים להצמיד ולהרוס את לוחיות הדם (טסיות), אלמנטים בדם החשובים בתהליך הקרישה. כתוצאה מהרס הטסיות נוצר מחסור בהן, מה שפוגע במערכת קרישת הדם, ולכן מופיעים דימומים ספונטניים.
בעת עליית חום הגוף (אשר לא מופיעה תמיד) הכלב נראה מדוכא, עייף וחסר תאבון. בשלב זה, בדיקת דם הכוללת ספירה מלאה ובחינת משטח דם מתחת למיקרוסקופ יכולה להעיד על החידק המצוי בתוך התאים הלבנים של מערכת הדם.       אם ישנה הדבקה משולבת עם "בבזיה" נוכל בשלב הזה לראות גם ירידה במספר הכדוריות האדומות (אנמיה).
הנזק לכלי הדם ברקמות השונות יכול להתבטא בסימנים שונים כמו צליעות, סמנים עצביים ועוד…
במידה והכלב לא הראה סימנים חריפים של המחלה בשלב הנוכחי, ולא קיבל טיפול מתאים, הוא עובר לשלב חדש במחלה המכונה "השלב התת קליני". כשמו כן הוא, בשלב זה אין סימנים קליניים (המונח המקביל ל"סימפטומים" ברפואה וטרינרית), אך המחלה עודנה פעילה. בשלב זה הכלב נראה בריא, אך ניתן למצוא רמזים למחלה אם מבצעים בדיקת דם.

לאחר השלב ה"תת קליני" נכנסת המחלה "לשלב הכרוני", בשלב זה ישנו דיכוי של מח העצם, שהינה הרקמה האחראית על יצור תאי הדם והטסיות, כך שבכלב יתבטאו חסרים באלמנטים הבאים (והסימנים הנובעים מכך): התאים האדומים (אנמיה), התאים הלבנים של מערכת החיסון (דיכוי חיסוני, הניתן להשוואה עם מחלת האיידס באדם) ולוחיות הדם (דימומים מפתחי הגוף השונים).

אוזן של כלב הנגועה בקרציות

לסיכומו של עניין, מה התופעות הנראות בכלב החולה בכל אחד מהשלבים???

הסימנים מופיעים ביחד או לחוד, ולא בכל כלב יופיעו כל הסימנים:

שלב אקוטי: דיכאון, חוסר תאבון, איבוד משקל, הפרשות מהעיניים, הפרשות מהאף, קשיי נשימה, דימומים מפתחי הגוף (בהדבקה חריפה עם הרס של הרבה לוחיות הדם) ובצקות בחלקים הנמוכים של גוף הכלב (רגליים, שק אשכים).
בתוך כ-20 יום מתחילת השלב יכולים להופיע סמנים עצביים.
במידה והמחלה לא מאוד קשה, ולא משולבת עם גורמי מחלה נוספים, עובר השלב הזה תוך כשבועיים.

שלב תת קליני: ללא סמנים נראים לעין. הכלב לכאורה בריא.

שלב כרוני: אבוד משקל חריף, דלקות עיניים, דימומים מפתחי הגוף השונים ומתחת לעור, סמנים עצביים וצליעות.       בשלב זה כבר לא ניתן לראות את הטפיל במשטחי דם.

כלב שלא יטופל ימות ממחלה כרונית קשה או מדימומים קשים וחוסר דם. שלא כמו בכלב בריא שדימם, בכלב החולה אין ייצור של כדוריות דם חדשות, ולכן אין לו יכולת לפצות על אובדן הדם.

כיצד מטפלים במחלה???

הטיפול מתחלק לשניים:
1. טיפול ספציפי בחיידק
הכולל אנטיביוטיקה לפה (כנגד חיידק הארליכיה), ו/או תרופה אנטיפרזיטרית בהזרקה (כאשר מדובר בטפיל הבבזיה) הניתנת פעמיים בהפרש של שבועיים.

2. טיפול תומך בכלב, כלומר לפי מצבו הקליני
כלב שאיבד דם, יצטרך לקבל נוזלים ואף עירוי דם במקרה הצורך.
כלב שלא אוכל ולא שותה או עם חום גבוה, יצטרך לקבל טיפול בנוזלים לווריד ותרופות בהזרקה לעידוד אכילה.

בתום הטיפול מומלץ לחזור על בדיקות הדם על מנת לראות את השינוי בתמונת הדם של הכלב, ולהחליט אם להפסיק את הטיפול או להמשיכו.

אין התחסנות כנגד החיידק !!! מה שאומר כי כלב שחלה במחלה יכול להידבק בה שוב, אם יינשך מקרצית נגועה.

הדרך היחידה להימנע מהמחלה היא להימנע מקרציות. בניגוד למה שנהוג לחשוב, הקרציות מצויות באזורנו לאורך כל השנה, ובזמן העונה הקרה הן לא יותר ממאטות את קצב ההתפתחות והרבייה שלהן. המלחמה בקרציות לעתים מתישה, מפני שהן עמידות להרבה מחומרי ההדברה הקיימים, הן מתחפרות ומטילות ביצים באדמה, וטיפול סביבתי אם מתבצע חייב להיות אגרסיבי. חומרי הדברה "אגרסיביים" נוטים להיות רעילים לבעלי החיים, כולל חתולים, כלבים ואדם, ועל כן יש להשתמש בהם בחכמה ועל פי ההוראות המצוינות על האריזה. אין להשתמש בחומר המיועד לטיפול סביבתי על בעלי החיים עצמם, שכן אז החיה תורעל ותמצא בסכנת חיים.

הטיפול המניעתי המומלץ כיום נגד קרציות (ופרעושים) הוא כדור "ברבקטו" המיוצר על ידי חברת MSD וניתן לפה.        הוא מכיל חומר פעיל שאיננו רעיל לכלב, ובעת הצמדות של קרצית (או פרעוש) החומר עובר אל הטפיל וממית אותו. כדור אחד יעיל ל-3 חודשים.
טיפול מומלץ נוסף נגד קרציות הוא קולר "סרסטו" המיוצר על ידי חברת באייר, ומשלב דחייה וקטילת קרציות ופרעושים.  אם נלעס על ידי הכלב עשוי לגרום לשלשול קל וחולף. הקולר יעיל בפועל עד 6 חודשים. טיפול שלישי ואחרון הינו קולר "קילטיקס" ("הורג קרציות") המיוצר על ידי חברת באייר. כשמו כן הוא, יעיל רק נגד קרציות, ולעומת ה"סרסטו" הוא רעיל לכלב במידה ונאכל. גם הוא יעיל עד 6 חודשים מהפתיחה, ואם נרטב הוא מאבד את יעילותו למס' ימים אך חוזר שוב לעבוד .

בהצלחה וקיץ בריא לכולנו !!!

חזרה למעלה

תפריט נגישות