השם "תולעת הפארק" הוא תוצאה של ההיסטוריה של המחלה בארץ. בשנות ה-90 המוקדמות החלו להצטבר מקרי מוות לא מוסברים של כלבים שנהגו לטייל בפארק הלאומי ברמת גן, עם התפתחות המודעות בקרב המטיילים והסכמתם לנתיחות שלאחר המוות התגלתה התולעת בפעם הראשונה בארץ וקבלה את השם "תולעת הפארק".
מאז נחקרה התולעת והתגלה כי היא מועברת לכלבים על ידי חיפושית המפרקת צואת כלבים וחומר אורגני אחר ("חיפושית הזבל"). כלבים הנפגשים בחיפושית, אם בתוך חומר אורגני אותו אוכלים, או כלבים המרחרחים צואת כלב העומדת חשופה עשויים לבלוע חיפושית שכזו. אלו חיפושיות מאוד קטנות. בתוך החיפושית מצויות הביצים של תולעת הפארק. זוהי תולעת עגולה המדביקה כלבים בוגרים וגורים, להבדיל מתולעי המעיים נוטה תולעת זו לנדוד אל מחוץ למערכת העיכול ולנדוד דרך כלי הדם לרקמות שונות בגוף ולגרום נזק לאיברים רבים.
רוב התולעים ינסו לנדוד לאזור הושט , במקטע המצוי בתוך בית החזה (שם נוסף של התולעת הוא "תולעת הושט"). שם יצרו תולעים אלו עיבוי בדופן הוושט שם הן יתיישבו , יתבגרו ומשם יטילו את הביצים לחלל הוושט ומשם למערכת העיכול של הכלב. ממערכת העיכול הן יופרשו לצואת הכלב ומשם יאכלו על ידי החיפושיות ויסגרו בעצם את מעגל החיים וההדבקה.
בוושט, הגרנולומה הנוצרת ,יכולה לעבור שינויים ביולוגים ולהפוך לסרטן ממאיר שאינו ניתן, בזמננו, להוצאה כירורגית מוצלחת ואינו מגיב טוב לטיפולים כימותרפיים.
עוד יכולה התולעת ,בכל שלבי נדידתה , לפגוע בכלי דם גדולים ולגרום לדימומים מסכני חיים.
לרוב לא נוכל לדעת כי בעל החיים חולה מהמחלה(רוב הסימנים הם פנימיים) עד אשר מתפתחת מחלה קשה.
מאחר ואין חיסון כנגד המחלה מומלץ לטפל טיפול שגרתי בכל כלב, גם אם הוא אינו מטייל בפארקים ובגינות הכלבים, שכן גם בגינה הביתית ובצדי הרחוב והדרך מצויות חיפושיות אלו בשפע.
