כתבות

חזרה לרשימת הכתבות »

זהירות מלענים !

המלען הוא הזיף הקשה או החוד הארוך שבקצה המוץ בשיבולת הדגנים. המלענים נתלשים בקלות מהשיבולת ,נצמדים לפרוותם של בע"ח, חודרים לרקמות ואיברים שונים בגוף וגורמים לצרות רבות.

מאת: דר' ענת אהרונוביץ ודר' מרב רדושיצקי, 4 בפברואר 2017

בעונת האביב פורחים רבים מצמחי הדגניים.לקראת הקיץ מופיעים על צמחים אלו השיבולים. השיבולת מורכבת מזרעים קשים, הזרע עטוף זיפים קשים המחוברים בבסיסו, יחידה זו קרויה מלען. המלען משמש "יחידת תפוצה" לצמח, הוא נצמד לפרוות בעלי חיים העוברים בסבך השבולים ואיתם נודד לשטחים חדשים. כשהמלען נופל מפרוות בעל החים אל הקרקע הוא מתחיל בזריעה עצמית. המלען בנוי כך שהוא יכול לחדור את הקרקע ולהתקדם בתוכה, תנועתו חד כיוונית כשחודו קדימה.

הצמדות המלען לפרוות בעלי החיים יכולה לגרום לצרות רבות . מלען שחדר את פני העור, נכנס לתעלת האוזן או לנחיר בעל החיים יוכל להתקדם בתוך גופו לכוון אחד בלבד-פנימה!!!  המאמץ שיעשה בעל החיים על מנת להוציא מלען זה החוצה, לרוב יהיה מאמץ עקר.

המלען מתקדם בתוך גוף בעל החיים, הוא יכול לנדוד תחת העור, לאיברים פנימיים, אל מתחת העפעפיים, בתעלת האוזן ואף דרך פי הטבעת. המלען אינו גוף סטרילי והוא מפיץ בדרכו בתוך הגוף חיידקים ולפעמים פטריות והוא גורם לכאב וזהומים . במקרים קצוניים מלען יכול לגרום למוות.

רבים מצמחי הדגניים פורחים בשדות ובשולי הדרך. כאשר הכלבים או החתולים חולפים ליד הצמח, המלענים נתלשים בקלות מהשיבולת ונצמדים לפרוותם . בעיקר סובלים מכך בעלי הפרווה הארוכה .

למלענים יש נטייה לחדור לתוך תעלת האוזן (בכלבים בעיקר) , לחדור לנחיריים (בכלבים ובחתולים) ,להיתקע מתחת לעפעף השלישי בעין או לחדור את העור (בעיקר בין אצבעות הרגליים),  להתחפר בתוך רקמת הגוף ולגרום לזיהום קשה.

לאיזה סימנים לצפות?

כלב שמלען ניכנס לאוזנו ינער את האוזן , יגרד אותה ולפעמים ייבב בכל מגע באוזן, עם הזמן יחלו הפרשות מהאוזן ותתפתח דלקת אוזניים ברמות שונות.

כלב ששאף מלען יראה בתחילה סימני עיטוש בלתי פוסקים, לפעמים דמיים, בשלבים אילו סביר להניח כי המלען נמצא עדיין בחללי האף , בהמשך יכול המלען לנדוד פנימה לכוון הסינוסים ואף להגיע אל הריאות ולגרום לדלקת ריאות ושיעולים. במקרים שבהם מלען הגיע לבית החזה עשויה פגיעתו לגרום למוות בבעל החיים.

כלב שנכנס לו מלען בין האצבעות של הרגליים, יראה סמני ליקוק באיזור, לפעמים צליעה ונפיחות מקומית, במידה והמלען נדד אל מתחת העור, הוא יוכל להגיע אל המפרקים ולגרום לצליעה חריפה הרבה יותר.

 חתול שנכנס לו מלען אל מתחת העפעפיים, יראה סמני דלקת עיניים ,אם מלען זה לא יוצא הוא יוכל לנדוד אל תוך העין, דבר שיביא לדלקת חריפה במדורי העין הפנימיים ולאבוד העין.

יש להבין עובדה חשובה-חומר צימחי אינו ניתן לאבחון בצילומי רנטגן כך שזיהוי של מלען, ברקמות פנימיות הוא כמעט בלתי אפשרי בשיטה זו. לרוב יש לאתר את המלענים באמצעים כירורגים(ניתוח), לזהותם בעין ולהוציא אותם ואת הריקמה המזוהמת שסביבם. גם מלענים שרק החלו את נדידתם והם עדין "מבצבצים" מהעור החוצה, גורמים לכאב וחוסר נוחות, בפרט בתעלות האוזן או תחת העפעפיים ועל מנת להוציא אותם  אנו נאלצים פעמים רבות , להרדים את בעה"ח ולבצע את הטיפול בהרדמה כללית.

   

אברם מתאושש לאחר שהוצא מלען מאוזנו

 

כיצד ניתן להקטין את הנזק?:

  •  יש לבחור את איזור הטיול בהתאם לעונה ולצמחיה הגדלה בו.
  • יש להקפיד על סרוק פרוות בעה"ח אחרי טיול בחוץ.
  • יש להיות להיות ערניים ולסלק את המלען מהפרווה אם ראיתם אותו לפני שהוא מתחפר וגורם לנזק.
  • יש להיות ערניים לסימנים הראשונים שמראה בעה"ח :
כלב, שמלען חודר לתוך תעלת האוזן שלו, ינער את ראשו, יגרד את האוזן ברגליו ויהיה מאוד חסר מנוחה. במקרה כזה יש להביאו בהקדם למרפאה כדי למנוע נזק נוסף לתעלת האוזן.
כלב או חתול שמלען חדר לנחיריו יתעטש הרבה , יגרד את אפו בכף רגלו ויהיה חסר מנוחה.
 כלב או חתול שמלען נכנס מתחת לעפעף שלו יחזיק ,ברב המקרים, את העין סגורה ודומעת. זה גורם לכאב עצום! גם במקרה כזה חשוב להביאו מיידית למרפאה שאם לא כן עלול להיגרם נזק קשה לקרנית העין!
נפיחות, אודם והפרשה בין אצבעות הרגליים , גם כן מרמזת במקרים רבים על חדירה של מלען או קוץ אחר. יש למנוע מהכלב ללקק את המקום על מנת להקטין את הנזק לעור ולהביאו בהקדם למרפאה.


חזרה למעלה