דר' ענת אהרונוביץ – מרפאה וטרינרית

במהלך הנדידה בין איברי הגוף התולעת גורמת לדלקות, דימומים ועד נמק ברקמות השונות. הנדידה דרך אבי העורקים עשויה לגרום לפגיעה בדופן שלו (מפרצת) עד כדי קרע מלא, דימום פנימי חמור ומוות אקוטי במיוחד תוך שעות בודדות.

תולעת הפארק (Spirocerca lupi)

התולעת משתייכת למערכת התולעים הנימיות (נמטודות), ומהווה טפיל של מינים שונים ממשפחת הכלביים, ובפרט כלב הבית. היא מועברת על ידי חיפושית זבל ונמצאת בתפוצה עולמית, בעיקר במדינות בעלות אקלים חם.
התולעת הבוגרת אדומה, מגיעה עד אורך של 6-7 ס"מ, וחיה בדופן הוושט של הכלב במבנה הקרוי גרנולומה. הגרנולומה היא התוצר של תגובה דלקתית חריפה באיבר זה. הנקבה מייצרת ביצים ומטילה אותן לחלל הוושט דרך פתח קטן בגרנולומה, ומשם ממשיכות לאורך מערכת העיכול עד הפרשתן בצואה. חיפושיות זבל הניזונות מצואה בולעות את הביצים, ובתוך החיפושית הביצה בוקעת. התולעת הצעירה ממשיכה להתפתח ולגדול עד שמסוגלת להדביק את המאחסן הכלבי. החיפושית הנגועה יכולה להדביק את הכלב בשתי דרכים- ישירות באמצעות אכילת החיפושית, או בעקיפין על ידי אכילת מאחסן ביניים (מכרסם, זוחל, ציפור) שאכל חיפושית כזו.

חיפושית הזבל

בהגיעה לקיבת הכלב החיפושית מתפרקת, והתולעת הצעירה משתחררת לחופשי ומתחפרת בדופן הקיבה. משם היא נודדת דרך עורקיקים שהולכים ומתכנסים לעורקים גדולים יותר, ועד הגעתה לעורק הראשי (אבי העורקים) כ3 שבועות לאחר בליעתה. לאחר כ3 חודשים נוספים התולעת הצעירה פורצת דרך אבי העורקים לוושט הנמצא בסמוך, מתיישבת בדופן שלו, ותוך כדי שהיא מתפתחת לצורה הבוגרת הסופית היא מעוררת את בניית הגרנולומה סביבה, וכך משלימה את מעגל החיים שלה.
במהלך הנדידה בין איברי הגוף התולעת גורמת לדלקות, דימומים ועד נמק ברקמות השונות. הנדידה דרך אבי העורקים עשויה לגרום לפגיעה בדופן שלו (מפרצת) עד כדי קרע מלא, דימום פנימי חמור ומוות אקוטי במיוחד תוך שעות בודדות. הגרנולומה הנוצרת בוושט גורמת להיצרות המעבר למזון. במקרים נדירים התולעת נודדת בתעלת עמוד שדרה תוך כדי שהיא גורמת לנזק עצבי, ואף תועדו מקרים של נדידה אל מחוץ לעור וגרימת דלקת עור מקומית. במקרים של גרנולומה הנמצאת זמן רב בוושט היא עשויה לעבור שינוי לגידול ממאיר.
ברוב המקרים הכלב הנגוע יסבול מפליטות, שלאורך זמן יובילו לקשיי נשימה בשל דלקת ריאות משאיפת מזון שנפלט, וירידה מתמדת במשקל בשל הפגיעה בהזנת הגוף. הגרנולומה ממוקמת לרוב בחלקה האחורי של הוושט או בכניסה לקיבה, כלומר בחלל בית החזה, ולכן יכולה לגרום לתגובה גם בחוליות עמוד השדרה הסמוכות לה, ובמנגנון לא ידוע לעיבוי של עצמות כפות הרגליים הקדמיות.

הטיפול והמניעה של הידבקות בתולעת הפארק

במידה והווטרינר המטפל חושד בנגיעות בתולעת הפארק, ההמלצה תהיה להמשיך באמצעי אבחון מתקדמים. בדיקת צואה לנוכחות ביצים של התולעת היא אפשרות ראשונה הנחשבת לא רגישה, היות וההפרשה של הביצים אינה בכמות ותדירות קבועה ולכן עלולה להתקבל דגימה נקיה מכלב חולה. צילום רנטגן לבית החזה במקרים רבים חושף את הגרנולומה בוושט ו/או תגובה בחוליות עמוד השדרה. בצילום יתכן ונראה גם הרחבה של הוושט. במידה והחשד התבסס בעקבות אחת הבדיקות הללו, האמצעי המומלץ ביותר הוא בדיקה אנדוסקופית. בבדיקה זו הכלב נמצא בהרדמה כללית, ומוכנסת מצלמה זעירה עם מקור אור דרך הפה על מנת לקבל תמונה ישירה של האזור החשוד. בדיקה זו מאפשרת גם לדגום ביופסיה מהאזור במידה והמראה שלו מעלה חשד לגידול סרטני.

הסימון האדום שבצילום מקיף גרנולומה שנוצרה בושת של כלב הנדבק בתולעת הפארק

במידה וכלב נמצא נגוע קיים טיפול ספציפי כנגד התולעת הניתן בהזרקה תת עורית במשך שנה, בתדירות הולכת ויורדת. במקביל יש לשנות את דרך ההאכלה עד שיחלים: מזון רטוב או רך, הזנה כאשר ניצב על רגליים אחוריות כדי למנוע את פליטת המזון או הזנה דרך צינור קיבה. לעתים יש לטפל גם בדלקת הריאות הנלווית. הסרה כירורגית של האזור הנגוע לרוב לא מומלצת, בשל יכולת ההחלמה הנמוכה של הוושט בכלבים.

הדרך היעילה ביותר כיום למנוע את המחלה היא באמצעות טיפול מניעתי הניתן בהזרקה תת עורית אחת ל2 חודשים אצל הווטרינר בשילוב של איסוף הצואה אחר כלבך.
על מנת לטפל או לטפל מניעתית בכלבים מהגזעים רועה אוסטרלי, בורדר קולי, קולי, שלטי, וויפט, וכלבים המעורבים בגזעים אלה יש לבצע בדיקת דם פשוטה שמטרתה לזהות רגישות גנטית, ולבחור את הטיפול המתאים עבור הכלב.